רוזה כהן נולדה בשנת 1890 בעיר מוהילב של האימפריה הרוסית (כיום בבלארוס).
את פעילותה כפעילה חברתית היא החלה במפלגה הסוציאל-רבולוציונית הרוסית (ס"ר). בנוסף, רוזה הייתה פעילה בתנועת "הנוער הבונדאי" ("יונג בונד") וב"הסתדרות הנוער הלומד הכל-רוסי". בעת הפרעות בהומל (עיר בדרום מזרח בלארוס), בשנת 1903, השתתפה ב"הגנה העצמית" היהודית שאורגנה על ידי מפלגת "פועלי ציון", ופעלה בארגון פועלים בעיר.
רוזה החליטה לעלות לארץ ישראל בשנת 1919, מה שלימים נחשב לתחילת העלייה השלישית. היא עלתה כנוסעת סמויה לאונייה ”רוסלאן”, עקב כך שלא רצתה להצטרף למפלגה הקומוניסטית ולכן היא הייתה חייבת לברוח מברית המועצות.
כאשר הגיעה לארץ ישראל, היא הצטרפה לחלוצים בקבוצת כנרת. זמן קצר לאחר הגעתה רוזה חלתה בקדחת. באותה תקופה, הדבר המקובל בהתיישבות העובדת היה שמי שחולה במחלה מדבקת, נאלץ לעזוב את הקיבוץ בשביל לא להדביק את האחרים. לכן, רוזה עזבה לירושלים.
בזמן מאורות תר"פ שהתרחשו בעיר העתיקה בירושלים, רוזה התחפשה לאחות והשתתפה בסיוע לפצועים היהודים. ההחלטה הזו שלה גרמה לה לפגוש את מי שלימים – יהפוך לבעלה. באחת ממשימות הטיפול, רוזה פגשה בשער יפו את נחמיה רבין, חייל לשעבר בגדוד העברי, שהסתנן באמבולנס לעיר העתיקה כדי לסייע לתושבים להתגונן מפני הפורעים.
כשהבריאה ממחלת הקדחת, רוזה ונחמיה עברו לחיפה, אשר הייתה מרכז תעסוקתי גדול, ולכן הסיכויים למצוא שם עבודה היו גדולים יותר. עם הגעת לחיפה, החלה רוזה לעבוד כמנהלת חשבונות בבית מסחר לחומרי בניין, עבודה אשר קירבה אותה לפועלים השכירים. בעקבות הקשר שנוצר, רוזה נלחמה על הכנסת פועלים עבריים לעבודה בנמל חיפה. באותה תקופה הייתה העדפה לעובדים ערבים, כיוון שהם עבדו בשכר נמוך. בכך רוזה נרתמה למען המאבק על "עבודה עברית". בנוסף, הייתה ממייסדי מועצת פועלי חיפה וארגנה את ארגון "ההגנה" בעיר.
דבר מרגש נוסף שהזדמן לרוזה בעיר חיפה היה הנישואין לנחמיה רבין בשנת 1921. לנחמיה ורוזה נולדו בן ובת: יצחק רבין, לימים ראש ממשלת ישראל, ורחל רבין-יעקב, מראשונות קיבוץ מנרה.
בשנת 1923 עברה המשפחה לתל-אביב ורוזה עבדה כמנהלת חשבונות ב"סולל בונה" של ההסתדרות. גם בתל-אביב המשיכה רוזה בפעילות ציבורית וחברתית - בחינוך, עזרה סוציאלית וארגון פעילויות בקרב תנועת הפועלים. היא הייתה פעילה במועצת פועלי תל אביב, במפלגת אחדות העבודה ובמפא"י, ומ-1927 ועד מותה ב-1937 כיהנה כנציגת הפועלים במועצת עיריית תל אביב. בנוסף, רוזה הייתה חברת המפקדה הארצית של "ההגנה", ושימשה כמנהלת החשבונות של הארגון.
כחלק מפועלה למען תנועת הפועלים בעיר תל-אביב, רוזה פעלה לגיוס כספים להקמת בניין בית חינוך לילדי העובדים. היא ארגנה ומיסדה את פעילות ועד ההורים המרכזי בתל אביב, שבו הייתה גם חברה. כשעמד בנה (יצחק רבין) לסיים את לימודיו בבית החינוך, יזמה הקמה של בית ספר המשך לבתי החינוך, אשר התבסס על חקלאות, מלאכה, חברה והמשך לימודים.
בית ספר זה נפתח בשנת 1934 בקיבוץ גבעת השלושה (היום בשטח פתח תקווה) כבית ספר מחוזי, בבית ספר זה למדו בנה יצחק וביתה רחל. רעיונה של רוזה לגבי מוסדות ההמשך לבתי חינוך התפתח, ובהמשך נפתחו בתי ספר מחוזיים גם בגבעת המורה ובקיבוץ יגור.
רוזה כהן-רבין כונתה "רוזה האדומה" כמחווה לתאורטיקנית הסוציאלסטית המפורסמת רוזה לוקמסבורג שנקראה כך , וגם בגלל שמה – "רוזה" אדום כסמל הסוציאליזים בו האמינה.
בח' בכסלו תרצ"ח, 12 בנובמבר 1937, בגיל 47, נפטרה רוזה כהן ממחלת הסרטן, ונקברה בבית העלמין נחלת יצחק - לאחר פטירתה נקרא בית הספר המחוזי בגבעת השלושה על שמה.
הפינה "הובילה לשינוי" היא פרי שיתוף פעולה עם מכון לבון - ארכיון תנועת העבודה לחקר תנועת העבודה ע''ש פנחס לבון, והיא חלק מהבלוג "מובילות לשינוי" שנכתב ע"י מנהיגות העבודה המאורגנת בארץ. לקריאת הטור הקודם - לחצו כאן.
רוזה (האדומה) כהן | אוסף התמונות של מכון לבון
