שרה בכר, מתמודדת עם אוטיזם, בטור מיוחד ל"מובילות לשינוי" לציון היום הבין־לאומי לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות: על ההתמודדות עם האוטיזם, האתגרים שבקריירה, והמסר לאנשים עם מוגבלות בכלל ולעובדים בארגונים בפרט
שלום לכולן ולכולם,
קוראים לי שרה בכר (36), מתגוררת ברמת גן, ואני אוטיסטית. נולדתי בארה"ב ובשנת 2001, כשהייתי בת 15, משפחתי עשתה עלייה לישראל. ב-11 השנים האחרונות אני עובדת כעוזרת מנהלת הקשרים הבינלאומיים בהסתדרות באגף לקשרים בינלאומיים של ההסתדרות. לפני כן, התנדבתי במשך 3 שנים באותו התפקיד, כשבסופם, בקשו ממני להתמנות באופן קבוע. אל ההתנדבות הגעתי דרך בית אקשטיין, ארגון שמסייע לאנשים עם מוגבלות.
כמי שמתמודדת עם אוטיזם, יש לי קושי בתקשורת מילולית ולא מילולית עם אנשים, קשיים באינטראקציה חברתית, קושי עם שינויים ומצבים חדשים וקושי עם רעשים. למרות כל הקשיים האלו, אני בוחרת כל בוקר מחדש לקום ולהגיע לעבודה. העבודה עוזרת לי להתמודד עם שגרה וחוסר שגרה וזה מאתגר אותי להתמודד עם האוטיזם.
במסגרת העבודה שלי אני יד ימינה של מנהלת הקשרים הבינלאומיים של ההסתדרות, אביטל שפירא. אני עוזרת לה עם קשרים עם ארגונים ואנשים ברחבי העולם – מיילים, תרגומים, טלפונים, פגישות בהסתדרות, כנסים ופגישות בינלאומיים, נסיעות של אנשים ומשלחות לחו"ל ואירוח אורחים ומשלחות מחו"ל. אני מסייעת לה בעבודת האגף, משתתפת איתה בפגישות ובדיונים, ומבצעת את המשימות שהיא מטילה עליי. בין היתר אני מסייעת לאנשי האגף בתרגום דו"חות וחומרים ובודקת מסמכים. מצד אחד, בתחילת כל יום אני אוהבת לארגן את המשימות שמחכות לטיפולי, אבל מצד שני אני גם מבינה שיהיו משימות שלא ציפתי להן. אביטל וצוות האגף מבינים את הקושי שלי, ערים ורגישים לקשיים שאני חווה, ומסייעים לי להתמודד איתם. אנשים באגף ובהסתדרות מתייחסים אלי כמו עובדת רגילה. הם לא מוותרים, ומצפים ממני לעמוד במשימות כמו עובדת רגילה. אביטל מעולם לא חששה להטיל עליי משימה שהיא חשבה שתהיה מורכבת עבורי כיוון שאני אוטיסטית. אביטל לא מוותרת לי, ואני לא מוותרת וזה סוד ההצלחה שלי. אני מרגישה שווה ויכולה לעשות דברים כמו כל עובדת אחרת בהסתדרות.
דוגמא טובה לדבר שהיה קשה לי, שאולי מובן מאליו עבורכם, הוא דיבור בטלפון. בהתחלה, היה לי קושי לדבר בטלפון. זה היה מפחיד לדבר עם אנשים שאני לא רואה ואנשים חדשים. אני אמרתי את הדברים הלא נכונים בצורה הלא נכונה – בלי שלום, "מה שלומך", להציג את עצמי או לבקש לדבר עם מישהו. אביטל עזרה לי והסבירה לי מה היא הדרך לנהל שיחה טלפונית ואני תרגלתי ולמדתי. כיום, יש לי תסריטים בראש של מה אני צריכה להגיד. אתם חייבים להבין שזה מנוגד לחלוטין למה שהיה קודם. לפני שהגעתי להסתדרות הייתי בת שירות ביחידה לפיתוח וקהילה של בית איזי שפירא. אמרתי במפורש שאני לא מסוגלת לדבר בטלפון. הצוות בבית איזי שפירא הסכימו והתפקיד שלי לא כלל דיבור בטלפון. כיום, אני מדברת בטלפון עם אנשים רבים בישראל ובעולם, לפחות עם 30 אנשים ביום, כולל האנשים הכי בכירים בזירה הבינלאומית – מזכ"לים של פדרציות בינלאומיות. כולם מכירים אותי ומדברים איתי.
בשנת 2018, האגף שלנו קיים כנס בין-לאומי שכלל את הנושא של אנשים עם מוגבלות. במסגרת הכנס נאמתי בפני המשתתפים והסברתי להם על האתגרים שאיתם אני מתמודדת, ואיך ההסתדרות מסייעת לי להשתלב בעבודת האגף.
חשוב לי לספר לכם את הסיפור שלי, כדי שיותר ויותר אנשים יהיו מודעים לכך שחיים בנינו אנשים עם מוגבלות שיכולה לבוא לידי ביטוי באופנים שונים. המוגבלות שאנו מתמודדים איתה לא מאפילה על היכולות והכישורים שלנו. למרות המוגבלות אנו יכולים לבצע בהצלחה רבה את המשימות שמוטלות עלינו.
בכל יום מחדש אני מרגישה שאני פורצת דרך בגלל שמהות התפקיד סותרת את התכונות של אוטיזם והקשיים איתם אני מתמודדת. אני עושה משהו ונמצאת בתפקיד שלא ברור מאליו עבור אוטיסטים. בעקבות העבודה, אני חווה יום-יום אינטראקציות וקשרים החברתיים שמאתגרים אותי.
אני ממליצה לאנשים שמתמודדים עם מוגבלות, לנסות למצוא עבודה שמתאימה להם. זה דבר שיכול להכניס לשגרה מסוימת ולתרום לנו בהתמודדות עם המגבלה שאנו חיים איתה.
אני גאה להיות אוטיסטית ולעבוד באגף לקשרים בינלאומיים בהסתדרות, ואני בטוחה שעם תמיכה מצד המעסיקים והעובדים בארגון – רוב בעלי המוגבלות יוכלו להשתלב במקומות העבודה השונים.
*הטור של שרה נכתב במסגרת הבלוג "מובילות לשינוי" אשר מארח מדי שבוע את מנהיגות העבודה המאורגנת בישראל. לקריאת טורים של מנהיגות נוספות, לחצו כאן
שרה בכר
