נעים להכיר,
שמי אירית פוריין-ויצמן וב-10 השנים האחרונות אני מנהלת את משאבי האנוש בהסתדרות. אני עורכת דין, בוגרת הפקולטה למשפטים של אוניברסיטת ת"א, נשואה ואם לשניים. מתגוררת בראשון לציון.
כבר בלימודי המשפטים קורס הבחירה והסמינריון שלי עסקו בעולם העבודה והביטחון הסוציאלי, מאחר שזה תמיד עניין אותי יותר מכל תחום אחר בעולם המשפט. את צעדיי הראשונים כעורכת דין עשיתי במשרד פרטי אזרחי מסחרי, שם עסקתי בתיקים של יחסי עבודה ועובדים. משם המשכתי להסתדרות, כשבשנותיי הראשונות עסקתי בייצוג עובדים ובהמשך בייעוץ למשאבי אנוש בארגון.
האיזון בין חיי משפחה לקריירה העסיק אותי מהרגע הראשון בשוק העבודה: במשרד הפרטי הבנתי כמה קשה להיות אישה צעירה שמנסה גם לנהל קריירה כעורכת דין וגם חיי משפחה. אני זוכרת את אותו יום ברשות ני"ע בירושלים שבו ב-4 לפנות בוקר עוד עבדנו על תשקיף שצריך להתפרסם בדחיפות. זאת בזמן שאני בחודש תשיעי, וכרסי בין שיניי.
זה חלילה לא ריפה את ידיי באיזשהו אופן, אבל חידד לי איך היום יום של אישה עובדת צריך להיראות ואיך אוכל לנווט את חיי בלי לוותר על מה שחשוב לי.
הבנתי שמחובתי לנהל אורח חיים משפחתי שוויוני. אם אין בזוגיות המשפחתית חלוקה שוויונית, ויש בה שפה של "עוזר לי", "יעזור לי", אז לצערי זו לא שותפות אמיתית. בשפה הזו, המשימה היא שלך ובן /בת הזוג רק עזר/ה. אם אין שוויוניות בבית, תמיד תרגישי ותקבלי מסר שהקריירה שלך במקום השני, פחות חשובה מהתפקידים הלכאורה מסורתיים, שעדיין נשארים רק שלך.
אני כמובן לא מבקשת פה לפסול בחירה של אישה במילוי התפקידים המסורתיים ונטילת רוב הנטל של הבית והילדים על עצמה - אבל רק אם זה מתוך בחירה מודעת שלה.
בנאומיי בימי האישה לעובדות ההסתדרות אני חוזרת שוב ושוב לנושא עצמאות הפרנסה של האישה, בעיניי זה המפתח לכל. העצה שלי: תבחרי מקצוע/עיסוק/עבודה שיוכלו לפרנס אותך ואת ילדייך בכבוד ובעצמאות בלי תלות באדם אחר, ומנקודה זו ההחלטות שלך יהיו הרבה יותר מתוך בחירה ולא מתוך אילוץ.
תקופת הקורונה המחישה זאת מאוד. ההסתדרות התנהלה עם העובדות והעובדים שלה באופן המקל והמכיל ביותר. לא פיטרנו איש, לא הוצאנו לחל"ת (אלא אם העובדים ביקשו זאת), לא צימצמנו משרות ולא חייבנו כמעט בימי חופשה. מצאנו פתרונות לכולם, מיחשוביים ואחרים, על מנת שמחד העבודה תימשך ומאידך הפרנסה והמשפחה לא ייפגעו.
כשחזרנו לעבודה מלאה במשרדים בתום הסגרים, קיבלתי לא מעט פניות מעובדות שהן אימהות לילדים שמסגרות החינוך שלהם טרם פעלו. אימהות אלו לקחו על עצמן את כל המטלות והאחריות למצוא פתרון, "סידור" לילדים. וכולן ביקשו הקלות.
בשיחות שלי איתן ניסיתי להבין מה חלקו של החצי השני בזוגיות/הורות. כמעט תמיד התשובות היו: "הוא צריך להיות בעבודה" (כלומר: הוא צריך, היא לא), "הוא לא יכול לקחת יום חופשה" (הוא לא יכול, היא כן), "הוא לא יכול להישאר בבית" (הוא לא יכול, היא כן) ועוד ועוד. מצאתי את עצמי מעבירה נאומים חינוכיים לאותן עובדות שככל שזה יימשך העבודה שלהן, הקריירה שלהן, השכר והתנאים שלהן יהיו תמיד במקום השני. הן לא יוכלו להתמודד על תפקידים תובעניים יותר שאיתם מגיעים גם הכנסה ותנאים טובים יותר, אחריות וסיפוק גדולים יותר.
אם נשים לא ילמדו מהיום הראשון בזוגיות ואולי אף קודם לדרוש ולחנך ולהנהיג חלוקה שוויונית בכל דבר ועניין בביתן, הן יסבלו מכך גם מחוץ לביתן.
כמובן שכל מה שנאמר פה לא רלוונטי למשפחות חד-הוריות, שם הגמישות שלנו כמקום עבודה הרבה יותר גדולה בהתחשב בתפקידים השונים.
לסיום, אני רוצה לתת קצת נתונים על נשים בהסתדרות: לא תופתעו לשמוע שמגדרית יש יותר נשים עובדות מגברים בהסתדרות. נשים רבות מחזיקות גם בתפקידים בכירים בארגון שלנו, למשל יו"ר אגף הפנסיה וסגנית יו"ר האגף לאיגוד מקצועי, היועמ"ש לאגף לאיגוד מקצועי ושתי סגניותיה, הממונה על כל הלשכות המשפטיות במרחבים, סגנית היועמ"ש להסתדרות, מנהלת מערך ההדרכה וההשכלה ועובדים בריא, מנהלת מחלקת התקציבים, מנהלת מחלקת שכר, מנהלת מחלקת פרט ותנאי עבודה, מנהלת הרכש, מנהלות חטיבה באיגוד המקצועיים ויושבות ראש בשלושה איגודים.
גם בגופי הסמך שלנו יש נשים בכירות, בין היתר בגופים כמו חברת העובדים, עמל, ועמותות שחר און, עובדים בריא, מעוף לעמית, עם עובד ומת"ס.
נפעל לכך שהמגמה המבורכת הזו רק תלך ותתרחב בשנים הבאות.
בברכת בריאות שלמה ושגשוג אישי ותעסוקתי,
אירית
*הטור של אירית נכתב במסגרת הבלוג "מובילות לשינוי" אשר מארח מדי שבוע את מנהיגות העבודה המאורגנת בישראל. לקריאת טורים של מנהיגות נוספות, לחצו כאן
אירית פוריין-ויצמן
