לפני כמה שבועות ראיתי בתקשורת את הדיווחים הרבים על התפרצות הקורונה בסין. לא האמנתי שתוך זמן קצר הדבר הזה יהפוך לחלק כה מרכזי ביום-יום שלי, של כולנו. ולמרות זאת, איני חוששת, ומבצעת במסירות ובאהבה את המלאכה שהוטלה עליי, בהיותי חלק מצוותי הרפואה שמובילים את הטיפול בנפגעי המגיפה בישראל.
נעים להכיר, אני הדס פינקלס, בת 33, תושבת הרצליה, עובדת במגן דוד אדום מזה כשלוש שנים כחובשת רפואת חירום ונהגת אמבולנס, בתחנת פתח תקווה.
ארגון מד"א כולל כ-2,500 עובדים בכל רחבי הארץ, המאוגדים בהסתדרות ומלווים על ידי הסתדרות המעו"ף, כשלצידם כ-27,500 מתנדבים.
אני הגעתי למגן דוד אדום לאחר שחזיתי במו עיני בחבר טוב שמת במהלך גלישה בים. אני זוכרת את תחושת חוסר האונים שתקפה אותי כשלא ידעתי מה לעשות באותו הרגע וכיצד לנסות ולהציל את חייו. אז, החלטתי לנסות ולהתקבל למד"א, והרגשתי שזה הדבר הנכון בשבילי.
לאחר קורס לא פשוט, הוכשרתי כחובשת רפואת חירום מן המניין, ובנוסף כנהגת אמבולנס. בשגרה, המשמרות באמבולנס אורכות כ-8-10 שעות, במהלכן אנו מעניקים טיפול רפואי לחולים ופצועים, ומפנים אותם במהירות לבתי החולים. כעובדת חדשה, לא יכולתי שלא להיות מושפעת מהמקרים הקשים שבהם נתקלתי. עם הזמן, ועד כמה שאפשר, "מתרגלים", ולא נותנים לקושי ולמורכבות להשפיע עלינו. אנחנו זוכרים תמיד כי המקצועיות שלנו היא מעל לכל.
הקורונה הגיעה אלינו לפני כחודש וחצי. אני זוכרת את הנסיעה הראשונה שלי לאדם שהיה חשוד כחולה. לאט לאט, הנסיעות התרבו, וכיום המפגש עם חולי קורונה הוא חלק מרכזי בשגרה שלי ושל כל עובדי ומתנדבי מד"א.
לצד תפקידי כנהגת אמבולנס, אני גם לוקחת דגימות לבדיקת נגיף הקורונה מאנשים שסובלים מתסמינים. אנחנו מגיעים לבתיהם של אלו שעולה חשד כי הם חולים, ובמקרים אחרים אף מפנים חולים מאומתים לבתי החולים.
כשאני באה לקחת דגימה, האדם החולה או שייתכן שהוא חולה, לא יודע מי עומדת מאחורי החליפה הממוגנת היטב. לפעמים הם אפילו מציצים אל חדר המדרגות כשאני יוצאת מהדירה, בתקווה לנסות ולראות מי האדם שזה עתה בדק אותם. באופן כללי, אני מרגישה שהציבור מלא הערכה כלפינו, ויעידו על כך המילים החמות, הממתקים, האוכל והשתייה שמשאירים לנו האזרחים אליהם אנו מגיעים.
כך או כך, אנחנו כנראה היחידים במדינה שבאים במגע כמעט ישיר עם החולים בימים אלו, בעוד שבבתי החולים ובמקומות אחרים משוחחים איתם מאחורי קירות מוגנים ובאמצעות מיקרופונים ורמקולים. אין לי ספק שהיינו עושים זאת עוד פעם ועוד פעם. כולנו כאן מתייצבים למשימה חדורי שליחות, נותנים את הכל, נרתמים ואף עובדים שעות נוספות. אנחנו עושים את זה עם כל הלב ורוצים לעזור לכל מי שזקוק לנו. חבריי לעבודה, וגם אני, גאים מאוד להיות חלק מארגון מד"א, תמיד, ובייחוד בתקופה הזאת.
זאת ההזדמנות לבקש מהציבור להישאר בבית, ולמלא אחר ההנחיות. אנא מכם, תנו לנו, צוותי הרפואה, לבצע את מלאכתנו, כדי שהתקופה הזאת תעבור כמה שיותר מהר ובשלום, עבור כולנו.
*הטור של הדס נכתב במסגרת הבלוג "מובילות לשינוי" אשר מארח מדי שבוע את מנהיגות העבודה המאורגנת בישראל. לקריאת טורים של מנהיגות נוספות, הקישו כאן
הדס פינקלס (צילום: דוברות מד"א)
