"יש ילדות שגוזרות ציפורניים בלי לבכות.
יש ילדות שמתירים להם את הקשרים בשיער והן מחייכות.
אבל יהלי, ילדה חייכנית, מקסימה וקצת מפונקת מסרבת להסתרק או לגזור ציפורניים. והצווחות שלה 'איה, איה' מגיעות, תאמינו או לא עד השמיים".
עוז בן יצחק נולד בשנת 1971, הוא נשוי, אב לשלוש בנות, מתגורר בראשון לציון ועובד בתפקיד עוזר ליו"ר אגף הספורט בהסתדרות. "בלי איה, גאיה, חיה, שמעיה, או פפיה" הוא ספרו הראשון. את הספר אייר בכישרון רב אביאל בסיל, אשר איוריו מתנוססים על ספרים רבים בארץ ובעולם.
*הטבה מיוחדת לרכישת הספר למשתמשי אפליקציית ההסתדרות - כנסו לעמוד הספר באתר "עם עובד" ולפני השלמת הרכישה הכניסו את קוד הקופון הבא: 22082
אז מה מביא גבר בן 49 העובד בהסתדרות לכתוב דווקא ספר ילדים?
"עבדתי בתקשורת במשך כ-24 שנים. הייתי כתב ובהמשך עורך 'זמן תל אביב' (מעריב) ו'ידיעות תל אביב' (ידיעות אחרונות). החלום לכתוב ספר ילדים תמיד היה קיים.
באחד הימים במסגרת משחק של פינג פונג חרוזים עם יהלי, בתי הקטנה, חשבתי שזה יכול להיות רעיון מצוין לסיפור. יהלי, כמעט כמו כל ילד או ילדה, סירבה להסתרק אחרי המקלחת או לגזוז ציפורנים ובלי כל סיבה הייתה צועקת 'איה, איה'. הייתי משיב לה בחרוז, לדוגמא 'איה, גאיה', והיא הייתה משיבה בחרוז משלה. ככה נוצר המשפט 'איה, גאיה, חיה, שמעיה או פפיה', שהוביל לכתיבת הספר".
מה לדעתך הופך ספר ילדים לספר ילדים מצליח?
"הלוואי והיה מתכון מנצח. זה תלוי בהרבה מאוד דברים. בעיני, חשוב שהסיפור יהיה מעניין, נוגע, עם חריזה משעשעת ושיהיה קל לקריאה.
חשובים מאוד גם הנראות, האיורים, הצבעים ובעיקר שהתוכן ידבר הן לילדים והן להורים".
אנשים נוטים לעיתים לחשוב שכתיבת ספר ילדים היא לא עניין מסובך (קצת חרוזים קצת איורים חמודים וזהו), תוכל לשפוך אור על הקושי הכרוך בכתיבה ובהוצאה של ספר כזה?
"קיימים קשיים שונים. למשל, ניסיון לשפר בכל פעם את הטקסט, לחדד אותו, לנסות למצוא תיאור מדויק או חרוז יותר משעשע.
הוצאת עם עובד הייתה ההוצאה הראשונה שפניתי אליה ולשמחתי הם אהבו את הסיפור.
הליך הוצאת ספר הוא הליך מרתק ועבורי יום ההדפסה היה מאוד מרגש. נולד לך בייבי חדש".
בעבר הועסקת בעיתונות ככתב פלילי ואף העברת סדנאות כתיבה לאסירים בבתי כלא, תוכל לשתף אותנו בחוויה מעניינת מהסדנה?
"לימדתי במשך שלוש שנים בהתנדבות אסירים באגף החינוך בכלא מעשיהו.
הם למדו כתיבה עיתונאית ובסוף כל מחזור האסירים הוציאו עיתון עם ראיונות ומאמרים שכתבו.
זו חוויה מרתקת. חלקם, שלא סיימו עשר שנות לימוד ומעולם לא התנסו בכתיבה, הצליחו לעשות משהו שמבחינתם אף פעם לא יכול היה לקרות – לכתוב בעיתון.
היו שהכו על חטא וכתבו על המעשה שביצעו ועל החרטה, אחרים ביקשו לראיין את הקצין הממונה עליהם ואחד מהם הצליח לרגש כשכתב בצורה מאוד מיוחדת על הגעגועים לילדיו.
בסוף כל מחזור האסירים היו מעלים שמות של אנשים שהם רצו לראיין לעיתון.
באחת הפעמים הם ביקשו לראיין את השחקן זאב רווח, שלשמחתי נענה בחיוב והסכים להגיע לכלא. זה היה מפגש מרגש וחוויה עוצמתית הן לאסירים והן לרווח. הריאיון אתו היה מוצלח במיוחד".
כיצד תרמה עובדת היותך עיתונאי לשעבר לתהליך כתיבת הספר?
"מדובר בכתיבה שונה בתכלית. בכתיבת ספר ילדים ניתן להשתטות ולהשתעשע. מאוד נהניתי לעשות את זה".
כיצד בתך, גיבורת הספר, מרגישה עם העובדה שהספר נכתב עליה?
"גיבורת הספר היא בת הזקונים שלי (אחות לטליה, 20, וסתיו, 17). יהלי, כיום בת 7, מאושרת מכך שהסיפור נכתב עליה ושהחרוזים שהיא חרזה במסגרת משחק שהמצאנו - הפכו לסיפור משעשע. כל הורה יזדהה עם הסיטואציות המצחיקות, שלדעתי מתרחשות בכל בית, ובעיקר מהתירוצים המופרכים של יהלי להימנע משתיית כוס שוקו או מגזיזת ציפורנים".
האם יש לך חלום גם לכתוב ספר למבוגרים?
"אני מאמין שגם זה יקרה".
*הטבה מיוחדת לרכישת הספר למשתמשי אפליקציית ההסתדרות - כנסו לעמוד הספר באתר "עם עובד" ולפני השלמת הרכישה הכניסו את קוד הקופון הבא: 22082
עוז בן יצחק וספרו "בלי איה, גאיה, חיה, שמעיה, או פפיה"
