לדאוג לעובדים שעושים עבודת קודש למען הקשישים

שלום לכולם ולכולן,

שמי עופרה ברששת, יו"ר ועד העובדים באגודה למען הקשיש בדימונה. אני בת 51. נשואה עם שלושה בנים, מתגוררת בדימונה.

אני עובדת בבית האבות "שירלי" דימונה זה 21 שנים כמנהלת כל מערך טיפולי הבית וכבקרית. בזמני החופשי אני מתנדבת במד"א דימונה כחובשת בכירה זה 13 שנה, ואני גם מתנדבת במשטרת התנועה ימת"א ערבה כבר 8 שנים.

יום העבודה שלי מתחיל בבדיקת נוכחות של הקשישים שמגיעים למרכז יום "שירלי" ובהתאם אני שולחת מטפלות לתת שירות לקשישים בבית. מתוקף תפקידי כבקרית האגודה אני יוצאת לביקורי בית אצל הקשישים לוודא שהם מקבלים שירות ומענה מצד המטפלות כמו טיפול אישי, קניות, ניקיון הבית ועוד.

במהלך כל שעות היום אני נותנת מענה לעובדים בכל מה שקשור לזכויות שלהם בעבודה. את ההסתדרות "פגשתי" לראשונה לפני שלוש שנים, כשאני ועוד מספר עובדים החלטנו להקים ועד עובדים בבית אבות, ואני מוניתי ליו"ר הוועד. אני רואה בתפקיד זה שליחות ועזרה לעובדים.

חשוב לי להיות שייכת לארגון חזק כמו ההסתדרות כיוון שהיא נותנת מענה לזכויות העובדים, תמיכה וגיבוי.

המטרה שלי היא לדאוג לתנאי העבודה והשכר של העובדים שעושים עבודת קודש בבית האבות, בשיתוף פעולה מלא עם ההנהלה שבראשה עומדת מנכ"לית האגודה לינדה גבאי.

אני רוצה להודות לחברי הוועד היוצא יוסי סויסה, אירית פחימה וענת אטדגי שביחד איתי הובילו במשך 3 שנים את המהלך להקמת הוועד.

בהתנדבויות שלי בתור שוטרת תנועה וחובשת בכירה במד"א דימונה אני רואה לצערי שאין הרבה נשים בתפקידים האלו. אני יודעת שנשים יכולות לתפקד בצורה טובה ביותר בתפקידים אלו, ואשמח לראות בהמשך יותר נוכחות נשית.

אני גאה במיוחד על ההסכם הקיבוצי שחתמנו לאחרונה באגודה למען הקשיש בדימונה. עשינו היסטוריה לעובדים, אחרי הרבה קשיים ומהמורות בדרך. מכאן אני בטוחה שנצמח ורק נתקדם הלאה להישגים גדולים יותר.

שלכם ושלכן,

עופרה

*הטור של עופרה נכתב במסגרת הבלוג "מובילות לשינוי" אשר מארח מדי שבוע את מנהיגות העבודה המאורגנת בישראל. לקריאת טורים של מנהיגות נוספות, לחצו כאן