להיות במקום שבו מתקבלות ההחלטות

שלום לכולן ולכולם,

שמי הילה שינוק, מנהלת מחלקת מאקרו ומדיניות באגף כלכלה בהסתדרות.

להיות אישה בעולם התעסוקה משמעותו שהזהות המקצועית שלך תמיד תהיה צבועה גם בזהות המגדרית שלך. קשה מאוד להיות רק אשת מקצוע טובה, חרוצה, מומחית לתחומה. מאוד בקלות אנחנו יכולות למצוא את עצמנו בחדר שבו אנחנו לא רק נשות מקצוע, אלא קודם כל נשים.

כחלק מכתיבת הטור הזה נזכרתי בכמה פעמים כאלה, בהן לא נתפסתי קודם כל כאשת מקצוע אלא כאישה: כשבאמצע ישיבה שר בכיר ביקש ממני לצאת מהחדר כי הוא רוצה לספר בדיחה גסה, כשמנכ"ל של אחת מקופות חולים שאל אם אני יודעת מה זה ניתוח כפתורים לילדים ולפני שהספקתי לענות בחן את הבטן שלי וקבע שבעצם ברור שאין לי ילדים, או כשהסבירו לי איך ולמה "באמת" מנכ"לית של ארגון גדול קיבלה את התפקיד שלה. אני בטוחה שגם לכן יש לא מעט סיפורים כאלה.

הרבה פעמים יצא לי להיות האישה היחידה בחדר במקומות העבודה שלי לאורך השנים. הלוואי ולא הייתי שמה לב לזה. הנוכחות שלי כאישה יחידה בחדר היא גם צלקת כואבת שמזכירה לי לחדד מרפקים, אבל היא גם הזדמנות גדולה – כי כל אישה בכל חדר שמתעקשת שהקול שלה יישמע, מאפשרת לחדר הזה לשמוע עמדות ודעות שנובעות גם מחוויית חיים ומפרספקטיבה נשית. וזאת פרספקטיבה חסרה כל כך, חסרה מדי, בחיים הציבוריים של היום.

זוכרות את ימי הקורונה הבלתי נגמרים שבהם שאלנו את עצמנו שוב ושוב ושוב – מה הם חושבים לעצמם, מקבלי ההחלטות האלה? איך הם לא מבינים שאי אפשר לקבל החלטות על פתיחה וסגירה של מוסדות חינוך בהתראה של יום אחד, איך הם לא רואים את המצוקה הנפשית והכלכלית שנגרמת לאנשים שנאלצים לחיות את המשמעויות של החלטותיהם?

ואולי כל זה יכול להיראות אחרת אם נהיה גם אנחנו – הנשים שכן זוכרות, שכן מבינות את אותן המשמעויות היום-יומיות – בחדר שבו מתקבלות ההחלטות. הנוכחות שלנו יכולה להעשיר את השיח שמתנהל, להרחיב את טווח השיקולים, להטות את כף המאזניים וכך לקדם עבור כולנו, גברים ונשים יחד, החלטות מדיניות טובות יותר, חומלות יותר ואנושיות יותר.

הטור נקרא מובילות לשינוי, וזה השינוי שהייתי רוצה להוביל.

התפקיד שלי בהסתדרות, מנהלת מחלקת מאקרו ומדיניות באגף כלכלה, הוא הזדמנות מדהימה לעשות בדיוק את זה – להכין את עצמנו כארגון העובדים הגדול והמוביל בישראל לשינויים התמידיים בשוק התעסוקה, להיות במקום צופה פני עתיד, יוזם וחדשני כדי שתמיד יהיו לנו כלים עדכניים ומבוססים לשפר ולהגן על תנאי כלל העובדים בישראל. אנחנו פועלים לספק מידע ונתונים, להנגיש מחקרים, להציע ניתוחים מקצועיים ולגבש מסמכי עמדות ומדיניות שנועדו כולם להשפיע על החלטות שמתקבלות, כך שיראו את המעמד העובד, את צורכי האוכלוסיות המוחלשות ויקדמו צדק מגדרי ומעמדי.

כיום המחלקה שלי עוסקת בין היתר בגיבוש צעדים להגדלת המשרות הפנויות במשק, לוקחת חלק בבניית מנגנוני הכשרה מקצועית שיגדילו את המתאם בין כישורי מחפשי העבודה לצורכי השוק המשתנים, משתתפת בהליכי רגולציה רבים העוסקים בתנאי העסקה, זכויות עובדים ובטיחות עובדים, מפתחת כלים חדשניים לשילוב בהסכמים קיבוציים, מתמודדת עם אתגרי העבודה מרחוק, ופועלת לקידום מדיניות שתצמצם את הפגיעה באוכלוסיות חלשות.

אני מקווה תמיד לעוד ועוד נשים בכל מקום ובכל חדר, לא כי קולנו הוא קול אחיד או ידוע מראש, אלא כי לא ראוי ולא ניתן לקבל מציאות אחרת.

שלכן ושלכם,

הילה

*הטור של הילה נכתב במסגרת הבלוג "מובילות לשינוי" אשר מארח מדי שבוע את מנהיגות העבודה המאורגנת בישראל. לקריאת טורים של מנהיגות נוספות, לחצו כאן