מובילה לשינוי: הכירו את שלי ירמיהו
שלי ירמיהו, סגן יו״ר ועד העובדים הארצי של רמ״י וחברת מועצת נעמ״ת במרחב ירושלים, מספרת על העשייה החברתית עליה חלמה מגיל צעיר, על החשיבות של השתלבות נשים בתפקידי מפתח ועל הדרך אל השוויון
- תאריך פרסום:
- 3 דקות קריאה
שלום לכולן ולכולם,
קוראים לי שלי ירמיהו (47), אמא לשתי בנות ותושבת צור הדסה. אני עובדת ברשות מקרקעי ישראל כראש תחום עסקות בחטיבה העסקית. בנוסף, אני משמשת כסגן יו״ר ועד העובדים הארצי של רמ״י, חברת מועצת נעמ״ת במרחב ירושלים, אקטיביסטית ופעילה חברתית למען שוויון וצדק חברתי.
מאז ומתמיד הייתי פעילה למען החברה, מתוך רצון עז להשפיע, לשנות, לשפר, לחזק היכן שצריך ולתקן את הטעון שיפור. הקריירה שלי רצופה בעשייה חברתית ציבורית:
החל משנת 2012 אני מכהנת כיו״ר ועד עובדי רשות מקרקעי ישראל בירושלים ומשנת 2019 מכהנת בתפקיד של סגן יו״ר הוועד הארצי. במסגרת תפקידי זה, אני מובילה לקידום ביטחונם התעסוקתי, מעמדם ורווחתם של העובדים; משנת 2017 ועד היום משמשת כחברת מועצת נעמ״ת במרחב ירושלים; במשך עשור כיהנתי כממונה על קידום מעמד האישה ברשות מקרקעי ישראל ופעלתי לשוויון מגדרי וניפוץ ״תקרת הזכוכית״.
בימים אלה נחתם הסכם מענקים לעובדות ועובדי רשות מקרקעי ישראל. ברמ"י עובדים אנשים נפלאים, בני-אדם, מסורים ומקצועיים, שרואים בתפקידם כשליחות לאומית לטובת צמיחתה ופיתוחה של מדינת ישראל, ואני גאה ושמחה שנפלה בחלקי הזכות להוביל ולהיות שותפה ביחד עם מנכ"ל הרשות, יו"ר הסתדרות עובדי המדינה, יו"ר הוועד הארצי של הרשות, ומחזיק תיק רמ"י בהסתדרות, להסכם שמחד מתגמל את עובדי הרשות בגין עבודתם המאומצת ומאידך ישפר את השירות לאזרחיות ואזרחי מדינת ישראל.
אולם, לא מן הנמנע לציין, כי לצד תחושת הגאווה והשמחה על הישג משמעותי שיש בו כדי להוקיר ולהעריך את עובדות ועובדי רמ"י, חוויתי תחושת תסכול על שהייתי "האישה היחידה בחדר" בתוך פורום שכולו גברי.
האישה היחידה בחדר – בדירקטוריון, בחברה, במשרד, במועדון, בבית משפט, בגוף ממשלתי בתנועה פוליטית ועוד – היא שם והיא עדיין לבד, מוקפת בקבוצה גדולה של גברים. הרוב המכריע של הקבוצות הללו הוא של גברים.
מבלי להיכנס לעובי הקורה של התפתחות התנועה הפמיניסטית והמאבק על כניסת נשים לאוניברסיטאות, לארגונים ולתפקידי ניהול בכירים, כל אחת מהנשים כיום נכנסת לחדר הישיבות עם מטען אישי ואישיותי, אולם גם עם מטען גנטי ותהליכי חיברות שיש בהם שילוב של יתרונות וחסרונות, עבור עצמה ועבור כל הנוכחים.
על פי מחקרים רבים נשים שנמצאות בעמדה הלא פשוטה של האישה היחידה בחדר, נמצא כי הן עדיין חוות את התחושה של "מה אני עושה כאן?" או את המחשבה ה"טבעית" והמקוממת להכין לכולם קפה.
ואולם, לנשים יש ערך מוסף גדול במרחב הבינאישי, הן נוטות לפעול באופן יותר משתף ודמוקרטי. הכללתן של נשים בעשייה מוסיפה גיוון של פרספקטיבות, יצירתיות ויכולת לניהול קונפליקטים. ולפיכך, גם לאישה היחידה בחדר יש תרומה משמעותית והכרחית ואני רואה חובה שיותר ויותר נשים תהיינה שותפות מלאות בהתוויית מדיניות ועשייה בכל תחומי החיים. ככל שנשים יגלו עניין וינקטו בעמדה ופעולה פומבית בעניינים ציבוריים, יתחיל שינוי בדרך החשיבה וההתנהלות ותהיה צמיחה והתפתחות שנובעת משפע של דרכי חשיבה ודרכי פעולה.
מספרים שכאשר היו שואלים את רות בידר גינסבורג, שופטת בית המשפט העליון בארצות הברית, כמה נשים לטעמה צריכות לכהן כשופטות מתוך תשעת השופטים של בית המשפט העליון, היא הייתה עונה "תשע". כשהשואלים היו מתפלאים ותוהים אם זה לא מוגזם שכל השופטות יהיו נשים, הייתה גינסבורג עונה שבמשך יותר ממאתיים שנה כל השופטים היו גברים, ולאף אחד זה לא הפריע.
ואומנם העולם התקדם, אבל יש לנו עוד דרך ארוכה ללכת. דרך שכבר התחלנו בה ואסור לנו להתייאש. ובסוף הדרך הזו אין חמישים אחוז גברים וחמישים אחוז נשים, יש פשוט אנשים, וכולם יכולים במידה שווה, מקבלים הזדמנות שווה, משתכרים שווה ומוערכים שווה.
*הטור של שלי נכתב במסגרת הבלוג "מובילות לשינוי" אשר מארח מדי שבוע את מנהיגות העבודה המאורגנת בישראל. לקריאת טורים של מנהיגות נוספות – לחצו כאן
