מובילה לשינוי: הכירו את רוית ירימי האוזר

רוית ירימי האוזר, בת 55, נולדתי וגדלתי ברחובות, ואני מתגוררת בה עד היום, נשואה ואם לשניים. למעלה מ-28 שנים אני עובדת עיריית רחובות, מתוכן, כבר 25 שנים כמזכירת ביה"ס ויצמן בעיר.

את ערך ההתנדבות והנתינה ספגתי מבית הוריי. דלת ביתם תמיד הייתה פתוחה. הוריי חינכו אותנו להיות קשובים לסביבה, לפעול ולסייע לאחר, וכל זאת תמיד בחיוך ובחריצות. מגיל צעיר אמי הייתה פעילה בקהילה. אני המשכתי בדרכה של אמי. אכפתיות, ועזרה אלו תכונות אופי שאפיינו אותי מגיל צעיר. אחרי שירות צבאי, שנה בקבע, וטיול שנה במזרח הרחוק וחזרה עם הרבה תובנות שחלקן מתברר נמצאות קרוב לבית, התחלתי לעבוד בעיריית רחובות במחלקת חברה ונוער, כרכזת תרבות במרכז קהילתי בעיר. במקביל שימשתי כרכזת מד"צים עירונית, שם הכרתי מקרוב את הנוער היפה של רחובות.

בשל סגירת המחלקה, הוצע לי לעבוד כמ"מ מזכירת ביה"ס. לאחר כשנתיים התמניתי כמזכירת ביה"ס ויצמן, ומאז אני פה. לאחר כמה שנים, חבריי לעבודה וחבריי האישיים המליצו עליי לקבלת פרס "אנשי חינוך מצטיינים במערכת החינוך ברחובות". לשמחתי קיבלתי את הפרס בהתרגשות רבה.

בבחירות ועד העובדים האחרונות, הוצע לי לגשת ולהתמודד כחברת ועד. לאחר לבטים רבים, הגשתי מועמדות ונבחרתי לשמש כחברת ועד עובדים האחראית על סקטור חינוך בתי הספר, לימודי העשרה, גמול ותואר.

יו"ר ועד העובדים רמי מדהלה, מלווה אותי מיומי הראשון בתפקיד. קשוב לכל שאלה, מאשר יוזמות רבות למען העובד, ומוערך ע"י העובדים וההנהלה.

כחברת ועד אני מחויבת לאמון העובדים וקשובה לצרכיהם. במסגרת תפקידי אני מסייעת לעובדים להכיר ולממש את זכויותיהם בעבודה ופועלת לעידוד תחום הלמידה וההכשרה לטובת פיתוחם האישי.

עבודת המזכירה מורכבת מאוד כיוון שקהל השירות שלנו מגוון: תלמידים, הורים, מורים, ספקים, אנשי מקצוע ובאי ביה"ס. הצעד הראשון של כל אחת ואחד מהם הוא במזכירות ביה"ס. קבלת הפנים והיחס והשירות שהם יקבלו מהמזכירה, ישפיעו על חווייתם לאורך השהות בביה"ס. כמובן שהקהל המרכזי שלנו הם התלמידים, הם אלו שמספקים לנו את הריגוש והאנרגיות להמשיך בעשייה.

התחלתי את עבודתי כמזכירה עוד כשהעט, הטיפקס ועיפרון העץ היו בשימוש. בימים ההם שעות הלימוד הסתיימו ב- 13:00, אך במרוצת השנים, עם כניסת תוכנית "אופק חדש", ימי הלימוד התארכו עד לשעה 15:00. כמו כן, בעבר, בחופשות הקיץ, ביה"ס היה ריק מתלמידים ובתקופה זו המזכירות עסקו בסגירת השנה התקציבית, ארגון ובהכנה לשנה החדשה. בחמש השנים האחרונות התווספו קייטנות הקיץ של משרד החינוך והצהרונים, ותלמידים רבים לוקחים בהם חלק, דבר אשר מונע מאיתנו לטפל במקצועיות ובריכוז בדוחות התקציביים וכל שאר הנושאים הקשורים לשנה החולפת והחדשה.

בתי הספר עברו לניהול עצמי ואנו מוצאות את עצמנו כרואות חשבון, גזבריות ומנהלות חשבון במשרה מלאה, בנוסף לעבודתנו כמזכירות ראשיות. עומס התפקידים מונע מאיתנו למלא את תפקידנו בצורה מיטבית. אנו מרגישות את העומס והלחץ בעבודה בכל שנה מחדש, עקב דרישות נוספות של משרד החינוך. מספר התלמידים בביה"ס עולה, המורים נשארים עד שעות מאוחרות ומספרם גדל בשל ריבוי פרויקטים חדשים, ואנו לא מתוגמלות על כך.

בשיח עם קולגות ברשויות אחרות, אנו למדות שאין אחדות בין הרשויות. חלק מהמזכירות טוענות שהן מבצעות משימות שכלל אינן בהגדרות תפקידן והכשרתן (כמו טיפול בשכר מורים, מחשוב, אחריות של רכזי שכבה ובעלי תפקידים אחרים). המזכירות מבצעות את המשימות הללו כדי לא ליצור מתח ואי-הבנה מול ההנהלה, אך הן קורסות תחת עומס העבודה ואינן מתוגמלות ואף מרגישות מנוצלות.

לפני יותר מעשר שנים, לאחר עבודת שטח מאומצת, הצלחנו לגבש את מזכירות ביה"ס ברחבי הארץ למאבק על תנאי שכרן. הגענו לפגישות בהסתדרות, בכנסת ובכל מקום שרק יכולנו. ההידברות עם ההסתדרות הביאה לגיבוש הסכמות שבמסגרתן הוחלט על תוספת שכר. אך ערכה של תוספת זו לא נמצאת בהלימה עם העומס והאחריות שגדלים המוטלים עלינו, מזכירות ראשיות, משניות, מנהלות החשבון ומנהלניות.

יודגש כי את המאבק מנהלות מזה כעשור מזכירות ומנהלניות ביה"ס מכל רחבי הארץ, יחד עם חברות ועדי העובדים ברשויות ובשיתוף הסתדרות המעו"ף בראשה עומד עו"ד גיל בר-טל אשר הכירה בהן כוועד הפעיל של המזכירות, מנהלות החשבונות והמנהלניות בהסתדרות.

כיום אנו מרגישות מחוזקות ומגובשות יותר. יחד, כקבוצה, אנו זוכות להקשבה מאנשי השלטון המקומי, משרד החינוך ומשרד האוצר, נפגשות איתם לשולחנות עגולים, ובליווי ההסתדרות מנהלות מו"מ להעלאת שכר שישקף את עבודתנו, כל מזכירות בתי הספר בכל תפקיד.

יש חשיבות רבה בהתאחדות ובהליכה יחד. אנו שמחות שההסתדרות תומכת בנו, מלווה ונאבקת איתנו. אנו מאמינות שהתארגנות של סקטורים שונים זה כוח. בדרך זו קולותיהן ומצוקותיהן של העובדות והעובדים נשמעים ומטופלים טוב יותר.

החזון שלי הוא שכל עובד/ת חינוך תרגיש מוערכת בעבודתה. בין אם זה כלכלית ובין אם מקצועית. שכל עובד/ת תוכל ללכת בגב זקוף ולהתגאות במקום העבודה שלה ובתפקידה ולהרגיש מוגנת. ששכר העובדים יעלה ויוקר המחייה יירד משמעותית. שבכל מקום עבודה ידעו לכבד את כלל העובדות והעובדים בלי קשר לתפקידם ושנדע להיות קשובים ומכילים. מכאן אני קוראת לכולם ולכולן – העזו, חלמו והגשימו!

*הטור של רוית נכתב במסגרת הבלוג "מובילות לשינוי" אשר מארח מדי שבוע את מנהיגות העבודה המאורגנת בישראל. לקריאת טורים של מנהיגות נוספות, לחצו כאן